מחשבות על חרדה
"כצפוי, התקף חרדה. החרדה נבדלת מן העצב, הטרדה, התוגה, חוסר השקט, הפחד או הכעס, בכך שאין לה מושא מוגדר. היא מצב עצבי טהור, בעל השלכות גופניות מיידיות: תעוקה בחזה, קוצר נשימה, עצבנות, סרבול (שברתי קערה כשהכנתי ארוחת בוקר), פרצי זעם שניתכים על ראשו של הקורבן המזדמן הראשון, קללות חנוקות שמרעילות את הדם, היעדר תשוקה, קוצר רוח שכמוהו כקוצר נשימה. אני לא מצליח להתרכז בשום דבר שהוא, פיזור דעת קיצוני, שרבוטי תנועות, שרבוטי משפטים, שרבוטי מחשבה, שום דבר לא גמור, הכול קופץ חזרה פנימה, החרדה נשלחת שוב ושוב אל לב החרדה. זו אינה אשמתו של איש - או שזו אשמת כולם, שזה בעצם אותו הדבר. אני רוקע בכעס בתוכי, מאשים שמים וארץ על שאיני אלא אני. חרדה היא מחלה אונטולוגית. מה יש לך? כלום! הכל! אני לבד כמו האדם!" - יומן של גוף/ דניאל פנק
מהי חרדה?
בשונה מפחד, תחושה המובנת לנו אשר משויכת לדבר מוכר במציאות כמו אריה שמנסה לטרוף אותי, החרדה נובעת ממקור אשר לא ידוע לי. אם כן, חווית החרדה קשה, בין היתר, משום שאני לא יודע כיצד לברוח מהגורם המאיים. על מנת להתמודד עם התחושה המציפה אותנו ננסה למקם אותה בגורם מסוים, יש אנשים שיהיו משוכנעים שיש להם בעיה ביולוגית-רפואית (למשל, התקף לב), בעוד שאחרים עשויים לנסות ולמקם אותה מחוץ להם - יחליטו שיש ליישר את התמונות על הקיר או לנקות ביסודיות את חדר האמבטיה.
הסבר נוסף לגבי טבעה של החרדה הוא התמקדות בעתיד. בעוד שפחד מכוון לגורם ברור בעולם, החרדה היא חשש לגבי אירועים מדומיינים בעתיד. האדם, באופן לא מודע, עסוק בסכנות שעשוי להביא העתיד ובחוסר היכולת שלו להתכונן אליהן. כלומר, יכול להיות שבאמת אין גורם ספציפי אלא רק האפשרות, הפוטנציאל לדברים שיקרו. פרויד מציע כי חרדה היא התגובה המקורית לתחושת חוסר אונים שנלמדה בעקבות טראומה קודמת. ככזאת, היא נוצרת שוב כאיתות לעזרה בעת סיטואציה מאיימת.
נקודת מבט נוספת על חרדה - היידגר
מרטין היידגר, פילוסוף גרמני, ראה בחרדה כתחושה חזקה של אי נוחות - האדם לא חש יותר בטוח בתוך העולם. תחושת הביטחון בעולם נובעת מקשרים ומבנים חברתיים, בעוד שבחווית החרדה הקשרים הללו מתמוססים והעולם מרגיש לא מוכר. כל מה שנשאר הוא האדם לבדו, או ההיות (כפי שקורא לו היידגר).
בעוד שביומיום האדם משתמש בכלים ובקשרים עם הסביבה באופן שלא מצריך ממנו מודעות פעילה (אנחנו לא עוצרים לחשוב על הכסא עליו נתיישב לפני שאנחנו מתיישבים או על אקט הקריאה של קריאת המאמר הנוכחי), בעת חרדה האדם מרגיש נפרד מהעולם ומהקשרים שלו עם אחרים. הוא לא מסוגל להגדיר עוד את עצמו במונחים של אחרים והעולם בו הוא חי. לפי היידגר, מצב זה חשוב על מנת לחיות חיים אותנטיים, כאלו שלא הולכים שולל באופן טוטאלי אחר המבנה החברתי והנורמות החברתיות. האחרונים חשובים לחיינו כיצור חברתי אבל במידה ואנו שוקעים לתוכם ומתמסרים להם לחלוטין אנו מאבדים מהאותנטיות שלנו - מהיכולת לבחור המתגלמת בתחושת החרדה.
במלים אחרות, חשוב גם לצאת מאזור הנוחות.
אם כן, אפשר להסתכל על החרדה כבעלת ערך הישרדותי, איתות המגן עלינו מפני איום שהתרחש כבר, או כדרך המשחררת את ההיות שלנו מכבלי החברה, באופן שמאפשר לנו לראות את הפוטנציאל שלנו ולבחור לחיות חיים אותנטיים יותר.