בתור פסיכולוג רפואי אני מטפל, בין היתר, באנשים הסובלים ממחלות בלתי-נראות.

למעשה, מדובר בשלל מצבים רפואיים שאינם נראים לרוב כלפי חוץ, מדובר בטווח רחב הכולל מחלות כמו סרטן, סוכרת, מחלות אוטואימוניות, מחלות כאב ומחלות מעי דלקתיות ועוד.

אחת הדילמות של הסובלים ממחלה בלתי-נראית היא שאלת החשיפה - האם לספר לאחרים שאני חולה? אני מדגיש כי מדובר בדילמה ואין כאן תשובה אחת שנכונה לכולם. 

​

• חשיפה של פרטים רגישים ואישיים גורמת לאנשים להרגיש, באופן טבעי, פגיעים יותר. 

• את שאלת החשיפה ניתן לפרק לשאלות נוספות חשובות כמו - מדוע לספר? מתי? למי? ומה יצא לי מזה?

• חשיפה דורשת גם להכיר בכך שאני שונה, לאמץ זהות שאני לא בטוח שאני מעוניין בה. 

• חשיפה לאנשים שונים, דורשת גם התאמות שונות, בכל פניה יש צורך לנסח מעט מחדש את המסר שאנחנו מעוניינים להעביר. בין הדרכים לחשוף אפשר למצוא גישה ישירה -  "אני רוצה לספר לך שיש לי מחלה וקשה שלי", וגם גישה רפואית - "יש לי מחלת אגירת גליקוגן סוג 2" - גישה זו משתמשת בז'רגון רפואי ועשויה ליצור בלבול אצל אחרים. לחלופין, ניתן לנסות לספר בעקיפין, כמו להביע עניין בתחום הרפואי ולחכות שאחרים ישאלו. כל דרךיכולה להוות פתרון עבור תהליך לא נעים של חשיפה. 

​​

יתרונות החשיפה

על אף שחשיפה לא בהכרח נכונה עבור כל אחד ובכל מקרה, יש לה פוטנציאל רב להיות מועילה. שיתוף של אחר בחלק משמעותי בחיי יוצר קשר אינטימי יותר וגורם לאחרים להיפתח. בכל שיתוף יש תרגול של כישורי החשיפה אשר יקלו עלי בהמשך. חשיפה יכולה גם לגרום להקלה רגשית, להקלה בעול של הסתרת הסוד. האחרונה, היא דבר שניתן לגלות בדרך כלל רק בדיעבד.

לבסוף, חשיפה היא גם תהליך של שליטה בנרטיב -את.ה הדמות הראשית בסיפור החיים שלך ובעוד שחלק מהסיפור כבר נכתב מראש, למשל על ידי מה שהוריך רצו עבורך, מדובר בהזדמנות לספר את הדברים כפי שהיית רוצה לספר אותם. להמציא בעצמך את התסריט של חייך.